מעבר לטיפול ב-TAF (Tenofovir Alafenamide) בחולים לאחר השתלת כבד שפיתחו מחלת כליות כרונית לא הוביל לשיפור התפקוד הכלייתי לאחר שנה אחת, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Acta Gastro-enterologica Belgica.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי TAF הוכח כטיפול דומה ביעילותו לדיכוי HBV (Hepatitis B Virus), אך לצד פחות רעילות כלייתית לעומת TDF (Tenofovir Disoproxil Fumarate). מטרת מחקר עולם-אמיתי זה הייתה לבחון את התפקוד הכלייתי בחולים לאחר השתלת כבד שהחליפו מ-TDF ל-TAF.
מדגם המחקר כלל 17 חולים שהחליפו לטיפול ב-TAF בשל קצב פינוי גלומרולארי נמוך (מתחת ל-60 דקות/דקה). קבוצת הביקורת כללה 30 חולים שנותרו תחת טיפול ב-TDF, אם כי חלק מהחולים (14 חולים) אובחנו עם מחלת כליות כרונית.
החוקרים מדווחים כי לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות למעט נוכחות סוכרת ומשך המעקב, כאשר סוכרת הייתה נפוצה יותר (35% לעומת 10%, P=0.03) ומשך המעקב היה קצר יותר (13.7 לעומת 35.5 חודשים, p<0.001)) בקבוצת הטיפול ב-TAF לעומת TDF, בהתאמה.
בתום תקופת המעקב לא תועדו שינויים משמעותיים בתפקוד הכלייתי בין מטופלים ב-TAF ו-TDF או בקבוצת החולים עם מחלת כליות כרונית ותחת טיפול ב-TDF, אם כי השינוי המספרי בקצב הפינוי הגלומרולארי היה גדול יותר בקרב מטופלים ב-TAF (הבדל בקצב פינוי גלומרולארי של 3 לעומת 2.14- מ”ל/דקה, p=0.26).
השימוש ב-Everolimus לווה בשיפור תפקוד כלייתי עם הבדל תפקוד כלייתי משוער של 2 לעומת 7.75- מ”ל/דקה, p=0.06 בהשוואת TAF לעומת TDF; 2 לעומת 12- מ”ל/דקה, p=0.01 בהשוואת TAF לעומת TDF בחולים עם מחלת כליות כרונית, בהתאמה.
לא תוארו תופעות לוואי על-רקע הטיפול ב-TAF או מקרים של הישנות HBV.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מעבר לטיפול ב-TAF בחולים לאחר השתלת כבד שפיתחו מחלת כליות כרונית לא הוביל לשיפור בתפקוד כלייתי לאחר שנה אחת.
